על אמפתיה - פוסט שני בטרילוגיה

מה להישרדות של ההומו סאפינס על פני מיני האדם הקדומים שהיו פה על הפלאנטה ולהישרדות שלנו כאירגונים. פרופסור זאקי מאוניברסיטת סטאנפורד מסביר את זה מעולה.

* הספר המרתק שכתב, פרופסור ג'אמיל זאקי Jamil Zaki - פרופסור לפסיכולוגיה וחוקר באוניברסיטת סטאנפורד - עוסק בהרחבה מדעית בשאלה -

האם אמפתיה היא תכונה שנולדים איתה (Trait ) או מיומנות נרכשת שניתן לחזק אותה (Skill ).

כמה דברים מענינים על אמפתיה שפרופסור זאקי מתאר במחקריו -

1. אנחנו נוטים לחשוב על אמפתיה כמשהו שאנחנו עושים כלפי אחרים אבל למעשה כשאנחנו מפתחים אמפתיה למישהו אנחנו המרוויחים העיקרים – אנשים מדווחים על עלייה בתחושת אושר וירידה בתחושות חרדה ולחץ

2. אמפתיה יש לה תכונה של חילחול (או כמו שאני נוהגת לומר – "טוב זה מדבק" ) – חולים של רופאים אמפתים – מרוצים יותר מהטיפול שקיבלו, עובדים של מנהלים אמפתים ידווחו פחות ימי היעדרות ומחלה וכו

3. המשמעות הכי גדולה של אמפתיה היא היכולת שלה לשמר פרטים כחלק מקהילה ואירגון – פיתוח של אמפתיה מאפשר לנו לקבל ולעבוד עם א.נשים שונים מאיתנו ברקע, היא מפחיתה סטראוטיפים והטיות ומאפשרת לראות את האדם כפי שהוא.

החלק הקל, הברור והממוחקר ע"פי פרופסור זאקי הוא לשכנע לגבי חשיבותה של האמפתיה גם לנו כפרטים וגם כאירגונים וקהילות. אבל למרות שכל זה כבר ידוע ומדובר זה הולך ונהיה קשה יותר ליישום, ומדד האמפתיה נמצא גלובלית בירידה.

** בהרצאה מרתקת שלו הוא מספר על טסט שנבנה ב 1970 ומגדיר את מדד האמפתיה על פי שאלון עצמי של 26 היגדים. תשובות של מאות אלפי אנשים שענו על השאלון לאורך השנים שוקללו למעקב אחרי המדד. ב-1979 עמד המדד על ציון של 4 מתוך 5 בשיקלול של כל העונים על השאלון בארה"ב ,

ב 2009 המדד ירד קרוב ל-3.

בתכלס – אנשים בארה"ב מעריכים את עצמם פחות אמפתים ב 75% מאיך שאנשים העריכו את עצמם 30 שנה קודם.

יש לפרופסור זאקי הסבר באמת מרתק לסיבות שמובילות לכך (תקדישו את הפקק הבא להקשיב להרצאה המלאה, ממליצה) אבל בשורה התחתונה –

ככל שהחברה האנושית גדלה, התגוונה והפכה מתקשרת ממרחק איבדנו את היכולות הבסיסיות-הקדומות שלנו לייצר בקלות אמפתיה לאחר, אותן יכולות שעל פי המחקרים הם אלו שאיפשרו להומו סאפיינס לנצח אבולוציונית את כל המינים האחרים על הפלאנטה למרות שכפרטים זה לא היה בהכרח המין המוצלח מכולם. (קצת צניעות, כן?)

*** כל מה שקרה לחברה האנושית בגידול המהיר, בביזור, בפערים בין תרבויות, בהתקדמות הטכנולוגית, בעבודה המרוחקת ובתקשורת האונליין, קרה גם לנו – בתוך מקומות העבודה והאירגונים. מדד האמפתיה בירידה ואמפתיה של אירגון לעובדיו לא מתבטאת בכמות הפינוקים במשרד, גם לא בימי הכייף וכולנו יודעים שגם לא בגובה המשכורת.

האם יש משהו לעשות כדי לשנות את זה או האם זה חלק מובנה בעולם שאנחנו חיים בתוכו?

המחקר, הספר וההרצאות של פרופסור זאקי ואחרים מראים שאפשר לפתח אמפתיה בדיוק כמו פיתוח שרירים בחדר כושר ואירגון שיבין את זה – ישרוד, בדיוק כמו אותם הומו סאפיינס - אבות אבותינו ואמהות אמהותינו - אז לפני עשרות אלפי שנים. **** מכל המחקרים שמתאר פרופסור זאקי – יש אחד שאני אוהבת במיוחד. רמז – זה קשור ביחס אמפתי לחסרי בית. למה אוהבת במיוחד? כי נגעתי בשני פרויקטים שקשורים לחסרי בית וטכנולוגיה בשנתיים האחרונות.